אביגיל בר אשר

הדרך אל הסולו, ואיך גדי קשור לזה...

אני, כמו רבים אחרים בעסק, נולדתי לטוס.

כשהגיע הזמן להתגייס, היה לי ברור שהמקום בשבילי הוא קורס טייס, אבל צה"ל, בזמנו, לא קיבל נשים לקורס טייס.

עזבתי את העניין, אבל באיזה מקום אצלי בראש, הג'וק נשאר.

כשסוף סוף החלטתי שהגיע הזמן לממש את הרצון לטוס, זה לא בא לי בקלות, כפי שחשבתי (הגיל, אולי?...).

האמת היא שהתקדמתי לא רע, עד לשלב שבו צריך לנחות... (משהו שמומלץ לדעת לפני הסולו!)

מתוקף נסיבות ואילוצים, קצת עברתי הלוך ושוב בין שני מדריכים, ודי הייתי תקועה במקום.

לאחר צ'ק סולו שלא צלח, המדריך הבכיר שטסתי איתו בצ'ק סולו החליט "להעביר" אותי לגדי שיכין אותי לסולו, וגדי קיבל אותי כפרויקט שיקום.

לאחר התסכולים הראשונים של טיסה עם עוד מדריך חדש (השלישי כבר, בשבילי), ולאחר מספר הקפות שלא ממש קידמו אותי לשום מקום, גדי הגיע

למסקנה שצריך לשנות את השיטה.

במקום לנחות בגלישה ללא מנוע, כמו כולם בישראל, גדי הציע שאגיע לנחיתה ב-1500 סל"ד בערך. זו היתה פריצת הדרך.

בכל שלב גדי קלט אותי, הבין מה הבעיות שלי בטיסה, מה עוצר אותי, על מה צריך לעבוד, ומה השיטה הכי מתאימה.

הוא מסביר, עוזר, נוזף כשצריך, ותמיד סופר-מפרגן. ויש לו סבלנות אין קץ.

הוא תמיד האמין בי, גם כשבקושי האמנתי בעצמי.

הרגע הגדול הגיע. טסתי סולו והיה מדהים (וגדי שפך עלי מים כמובן J).

אז עברנו את המהמורה הזו, ועכשיו אני ממשיכה עם גדי, והוא איתי (מדריך רביעי לא יהיה...), כי יש עוד הרבה מטרות בדרך לרשיון המיוחל.

בקיצור – אני לאט אבל בטוח מצמיחה כנפיים, וגדי משקה ומטפח.

אם זה עוד לא ברור – מומלץ בחום!

אביגיל


פרק ב' – מהסולו ועד לרשיון
הדרך מהסולו אל עבר הרשיון המיוחל כללה שעות סולו, ניווטים בשמי הארץ, והכנות למבחנים.
גדי ואני טסים בשמי הארץ, דנים בענייני לשון (הנעה או התנעה?, שְׁמוֹנֶה מאות ולא שְׁמוֹנָה מאות, ועוד), ובעוד נושאים שברומו של עולם (או לפחות בגובה 2000 רגל).
התקדמתי מהר, חוץ מ... כשהתקדמתי לאט.
אבל בכל פעם שנתקלתי בקושי, גדי חשב על כל מיני רעיונות שיעזרו ויקלו עליי במלאכה. וכמו בכל השלבים הקודמים – גדי אף פעם לא התייאש ממני.
הוא כל הזמן דחף ועזר, התמקד בקשיים ועזר לי להשתפר.
אז אולי אני לא הצלחתי ללמד את גדי שצומת הוא זכר, אבל הוא הצליח ללמד אותי לטוס!
את המבחנים הרי עברתי...